הלכה: הַבָא עַל הַזְּכוּר. אַזְהָרָה לָבֹא עַל הַזְּכוּר מְנַיִין. וְאֶ֨ת זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּב֭ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ וגו'׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּֽוֹעֵיבָה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָת֭וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃ אַתְּ יְלִיף דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם. עַד כְּדוֹן לַשּׁוֹכֵב. לַנִּשְׁכַּב מְנַיִין. וְאֶ֨ת זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּב֭ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה. קְרֵי בֵיהּ. לֹא תִישַּׁכָּב. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹא יִֽהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃. כָּרֵת לַנִּשְׁכַּב כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מְנַיִין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. נֶאֱמַר כָּאן קָדֵשׁ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְגַם קָדֵ֖שׁ הָיָה֣ בָאָ֑רֶץ. אַתְּ לָמֵד קָדֵשׁ מִקָּדֵשׁ וְקָדֵשׁ מִתּוֹעֵבָה. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. תּוֹעֵיבָה מִתּוֹעֵיבָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. תּֽוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם. שְׁנֵיהֶם בִּסְקִילָה. שְׁנֵיהֶם בְּאַזְהָרָה. שְׁנֵיהֶן בְּהִכָּרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונאמר להלן וגם קדש היה בארץ. עשו ככל התועבות הגוים וגו' ואתה למד קדש מקדש וקדש מתועבה דהוי כאלו כתיב תועבה בלא יהיה קדש דיליף מקדש דהתם דכתיב ככל התועבות הגוים ואף הנשכב במשמע והדר ילפינן תועבה מתועבה דכתיב גבי משכב זכר תועבה היא וכתיב התם כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו':
מתניתא אמרה כן. תניא בברייתא בהדיא הכי דילפינן תועבה דכתיבא גבי כרת כמתועבה דהתם דשניהם במשמע כמו דשניהם בעונש:
גמ' את יליף דמיהם בם. כלומר ומנלן דבסקילה משום דאת יליף בג''ש דמיהם בם מדמיהם בם הנאמר באוב וידעוני וכתיב בהו באבן ירגמו אותם:
עד כדון כר''ע. זו דברי ר''ע דיליף מהאי קרא גופיה אזהרה לנשכב:
כרבי ישמעאל. אבל ר' ישמעאל דריש לאזהרה מלא יהיה קדש בבני ישראל ואף הנשכב במשמע:
כרת לנשכב כר' ישמעאל מנין. דהא איהו לא דריש לנשכב מקרא דכתיב בפרשת עריות:
משנה: הַבָּא עַל הַזָּכָר וְעַל הַבְּהֵמָה וְהָאִשָׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטָאת. אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאת לָאָדָם 35b תַּקָּלָה עַל יָדָהּ לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּיסָּקֵל. דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא תְהֵא הַבְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ זוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל אִשׁ פְּלוֹנִי עַל יָדֶיהָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הבא על הזכר ועל הבהמה. הא דהדר נקט ליה התנא הכא הבא על הזכר משום דבאזהרת הנשכב להזכר ולבהמה מחד קרא נפקא לן לחד תנא כדאמר בגמרא לר' ישמעאל מלא יהיה קדש הלכך נקט ליה הכא:
תקלה. מכשול עון:
דבר אחר וכו'. וחסה התורה על כבוד הבריות:
אַזְהָרָה לָבֹא עַל הַבְּהֵמָה מְנַיִין. וּבְכָל בְּהֵמָ֛ה לֹֽא תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה בָ֑הּ. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ וגו'׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָה֭ מ֣וֹת יוּמָ֑ת׃ אַתְּ יְלִיף דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִן אַתְרֵיהּ וְרִבִּי עֲקִיבָה מִן אַתְרֵיהּ. כָּרֵת לַנִּשְׁכַּב עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵית מַשְׁכַּח. עוֹנֶשׁ לַנִּשְׁכַּב בֵּין עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּין עַל דְּרִבִּי עֲקִיבָה לֵית מַשְׁכַּח. וּכְתִיב זֹבֵ֥חַ לָֽאֱלֹהִ֖ים יָחֳֽרָ֑ם. מַה זֶה בִסְקִילָה וְכָרֵת אַף זֶה בִסְקִילָה וְכָרֵת. מַה נַפְקָא מִבֵּינֵיהוֹן. שָׁכַב אֶת הַזְּכוּר וְנִשְׁכַּב מִמֶּנּוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב אֶת הַבְּהֵמָה וְנִשְׁכַּב מִמֶָּנָּהּ. בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב אֶת הַזְּכוּר וְאֶת הַבְּהֵמָה חַייָב שְׁתַּיִם. נִשְׁכַּב מִן הַזְּכוּר וּמִן הַבְּהֵמָה חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב שְׁנֵי זְכָרִים כְּאַחַת. מֵאַחַר שֶׁמִּתְחַייְבִין עַל יָדוֹ שְׁנַיִם חַייָב שְׁתַּיִם. נִשְׁכַּב מִשְּׁנֵי זְכָרִים כְּאַחַת. מֵאַחַר שֶׁמִּתְחַייְבִים עַל יָדוֹ שְׁנַיִם חַייָב שְׁתַּיִם. תַּנֵּי. הַזְּכוּר לֹא עָשָׂה בוֹ הַקָּטָן כְּגָדוֹל וְהַבְּהֵמָה עָשָׂה בָהּ הַקְּטַנָּה כִּגְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְחַייֵב עָלֶיהָ עַד שֶׁתְּהֵא בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא עשו בו קטן כגדול. כדמפרש ר' אלעזר דאינו מתחייב עליה כלומר על השכיבה משום משכב זכר עד שתהא הביאה עם הנשכב שהוא בן שלש שנים ויום אחד והא דנקט בת משום דמביאת בת שלש שנים ויום אחד יליף לה דפחות מכאן אינה ביאה להתחייב להגדול הבא עליה וכשהיא בת שלש ויום אחד מתחייב והה''ד לענין משכב זכר:
שכב וכו' חייב שתים. לכולי עלמא:
שכב את הבהמה וכו' חייב שתים. הואיל דלענין עונש לנשכב לתרוייהו מתרי קראי נפקי:
שכב את הזכר ונשכב ממנו על דעתיה דר' ישמעאל חייב שתים ועל דעתיה דר''ע אינו חייב אלא אחת. כצ''ל וחלופי טעות דמוכח הן דלר' ישמעאל נפקא ליה מתרי קראי ולר''ע מחד קרא:
מה מפקא מביניהון. מאי בינייהו בהני דרשות:
עונש לנשכב בין על דעתי' דר' ישמעאל בין על דר''ע לית משכח. דהא לא כתיב אלא ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה וגו' ואי אפשר למידרש אליבא דרבי עקיבא כדדריש גבי זכר דאשר יתן בבהמה כתיב ואין אתה מוצא לדרוש מכאן אלא כדלקמיה מדכתי' וזובח לאלהים יחרם וכתיב לעיל מיניה כל שוכב עם בהמה מות יומת ואם אינו ענין לשוכב דלא איצטריך דהא כתיב ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת תנהו ענין לנשכב והקישו הכתוב לזובח וגו' מה זה בסקילה וכרת וכו' ונפקא לן עונש לתרוייהו וכרת אליבא דר' ישמעאל:
כרת לנשכב על דעתי' דרבי ישמעאל לית משכח. דאין אתה יכול לדרוש מתועבה דקדש לענין כרת כהאי דדריש לעיל גבי נשכב לזכר דשאני התם דכתיב תועבה במשכב זכר גופיה וגמרינן מכל אשר יעשה מכל התועבות וגו' אבל גבי בהמה לא כתיב בה תועבה בגופה הלכך אין אתה מוצא לדרוש מכאן אליביה דבשלמ' לר''ע הואיל דכתיבא בהאי פרשה לא תתן שכבתך וגו' קאי כל אשר יעשה וגו' אכולהו אבל לר' ישמעאל לא כתיב נשכב התם:
רבי ישמעאל מן אתריה ור''ע מן אתריה. ר' ישמעאל יליף אזהרה לנשכב לבהמה מלא יהיה קדש דילפינן מקדש היה בארץ דכל התועבות במשמע כי היכי דיליף מהתם לנשכב בזכר וכן ר''ע דריש אזהרה לנשכב לבהמה מהאי קרא גופיה דלא תתן שכיבתך קרינן כי היכי דדריש גבי נשכב לזכר:
כרבי ישמעאל. לר' ישמעאל אזהרה לנשכב מנא לן:
עד כדון כר''ע. ולמדנו לר''ע אזהרה וכרת גם לנשכב כדלקמיה:
משנה: הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בְּכָל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִינּוּי יַכֶּה יוֹסֵה אֶת יוֹסֵה. נִגְמַר הַדִּין לֹא הָיוּ הוֹרְגִין בְּכִינּוּי אֶלָּא מוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ וּמְשַׁייְרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמֵר לוֹ אֱמוֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵרוּשׁ. וְהוּא אוֹמֵר וְהַדַּיָּנִים עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והשלישי. אם היה כאן עד שלישי צריך גם הוא שיאמר כן:
אף אני כמוהו. שמעתי. ואינו צריך להזכיר ברכת השם בשם:
וקורעין ולא מאחין. עולמית איחוי אלכסנדרית והיא תפירה שאין הקריעה ניכרת אבל שאר תפירות מותר:
אלא מוציאין את כל האדם לחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:
נגמר הדין. ובאו ב''ד לומר חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי עדות זו ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:
בכל יום. כל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת העדים היו דנין עמהן ובודקין אותן בכינוי היאך אמר אם כך אמר יכה יוסי את יוסי והאי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא כלומר שהב''ד מכנין בדבריהן כאדם המקלל ותולה באחר וזהו קרי כינוי בלשון חכמים ובלשון מקרא כי לא ידעתי אכנה. ולהכי נקט יוסי את יוסי דאיכא ד' אותיות כשם בן ד' אותיות ומשום דחשבונו של יוסי בגימטריא אלהי''ם:
מתני' עד שיפרש את השם. המיוחד של ד' אותיות ואינו חייב עד שיברך השם בשם שנאמר ונוקב שם השם בנקבו שם שינקוב השם בשם:
רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁבָּא עָלֶיהָ שׁוֹגֵג. הֲרֵי הִיא נִסְקֶלֶת עַל יְדוֹ וְהוּא פָטוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָרַשׁ בָּהּ בַּשַּׁבָּת. הֲרֵי הוּא נִסְקַל עַל יָדָהּ וְהִיא פְטוּרָה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא דָּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַעַ֭ן יִכָּרֵתוּן אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא לְמַעַ֭ן יִכָּרֵֽת. כְּאִינָּשׁ דָּמַר. שְׁחִיק טִימַייָא דְפַלָּן. דְּאַפִּיק בְּרֵיהּ לְעַבְדָּא בִישָׁא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית לך אלא כהדא דאמר ר' שמואל וכו' כלומר אלא ודאי דמתני' דקתני תקלה היינו דוקא תקלה בכה''ג דאיכא תקלה וקלון ובהא הוא דצותה התורה שגם הבהמה תסקל שהיא גרמה לו וכעין דדריש רב שמואל בר יצחק דלמען יכרת כתיב לשון יחיד ומקלל הע''ז שגרמה להם כאדם המקלל ואומר ישתחקו עצמותיו של פלוני שהוא גרם לבנו שיצא לתרבות רעה וזה לא שייך אלא במזיד וה''נ דוקא במזיד אמרינן שתסקל ול''ק נמי מחרש בה בשבת דתקלה וקלון בעינן וליכא:
ר' שמעון בעי. אי אמרת דתקלה דוקא נקט הגע עצמך שאם חרש בה בשבת במזיד הרי הוא נסקל על ידה ויש כאן תקלה ואפ''ה היא ודאי פטורה:
ר' בא בר ממל בעי. אמתני' קאי דקתני לפי שבאת לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמר הכתוב תסקל ומשמע דוקא היכא דאיכא תקלה הגע עצמך שבא עליה שוגג שכסבור מותר הוא ואין כאן תקלה ואפ''ה היא נסקלת על ידו ואע''פ שהוא פטור ועל כרחך דאקלון קפדינן שעכ''פ קלון איכא שעשה מעשה מגונה ואמאי קתני תקלה במתני':
אַזְהָרָה לָאִשָּׁה הַמֵּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ מְנַיִין. וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא תַֽעֲמֹ֞ד לִפְנֵי֧ בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃ כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תַּעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵֵמָה לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָֽרַגְתָּ֥ אֶת הָֽאִשָּׁה֭ וְאֶת הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָת֭וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃ אַתְּ יְלִיף הֲרִיגָה מֵהֲרִיגָה. סְקִילָה מִסְּקִילָה. דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶם בָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את יליף הריגה מהריגה סקילה מסקילה. כלומר דמכאן למדנו דגם הרובע לבהמה דשניהם בסקילה דנאמר כאן ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרוגו וכתיב ואשה אשר תעמוד וגו' והרגת את האשה וגו' וילפינן הריגה דרובע מהריגה דאשה ואת הבהמה מה הריגה דהכא בסקילה אף הריגה דהתם בסקיל' והכא גופה מנלן דילפינן דמיהם בם מדמיהם בם דאוב וידעוני:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא מֵרִבִּי זְעִירָא. 36a מָה רָאָה רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה לֵיחָלֵק בִּזְכוּר וּבִבְהֵמָה וּבִשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת לֹא נֶחְלְקוּ. אָמַר לֵיהּ. שֶׁבְּכָל הָעֲרָיוֹת כָּתוּב בָּהֶן שְׁאֵר בָּשָׂר וְאֵילּוּ אֵין כָּתוּב בָּהֶן שְׁאֵר בָּשָׂר. הָתִיבוּן. הֲרֵי נִידָּה אֵין כָּתוּב בָּהּ שְׁאֵר בָּשָׂר וְנֶחְלְקוּ עָלֶיהָ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב קְרֵיבָה קְרֵיבָה. כְּמִי שֶׁכּוּלְּהֶם כָּאן וְכוּלְּהֶם כָּאן. רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וְאֶל אִשָּׁה֭ בְּנִדַּ֣ת טוּמְאָתָהּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הִיא בַּל תִקְרַב הִיא בַּל תְגַלֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היא בל תקרב היא בל תגלה. כלומר דמשני מדמצינו גבי עונש דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' והיא גלתה את מקור דמיה למדנו מכאן דהיא ג''כ בכלל הא דכתיב באזהרה לגלות ערותה ומוזהרת על בל תגלה כמו דהוא מוזהר על בל תקרב והיינו בל תקרב והיינו בל תגלה:
ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וגו'. כתיב וכלומר דר' חייא בר אדא פריך דהא לא תקרב כתיב דמשמע דלא נאמר' אזהרה אלא עליו ואכתי מנלן אזהרה עליה ואפי' אי ילפת קריבה קריבה נימא דבהדיא לאו הזהירה התורה אלא עליו מדכתי' לא תקרב והתם לא תקרבו כתיב:
מכיון דכתיב קריבה קריבה. מכיון דכתיב הכא אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו' וכתיב בנדה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וגו' ילפינן קריבה קריבה וכמי שכולהם כאן וכו' כמאן דכתיבא שאר בשר בה ונכלל נדה בקרא דריש הפרשה:
הרי נדה. דאין איסור' משום קורבה דשאר בשר ולא קאי שאר בשר הכתוב בפרשה עליה ונחלקו עליה בתמיה כלומר דהא לא מצינו דנחלקו עליה למצוא דרש ממקום אחר על הנשכב אלא שניהם במשמע כשאר כל העריות:
שבכל העריות כתוב בהן שאר בשר. כלומר דשאר בשר דכתיבא בפרשת עריות איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו' הא לא שייכא אלא על העריות דשאר בשר ועליהן הוא דשייך לומר דאחד השוכב ואחד הנשכב בכלל קירוב שאר בשר ועל שניהם נאמרה אזהרה וכרת בפרשה אבל זכר ובהמה אין דרכן בקירוב שאר בשר ולא הוו בכלל שאר בשר הכתוב במקרא ועל השוכב הוא דנאמרה בהדיא בפרשה אבל הנשכב לא הוי ידעינן אי לאו מהני קראי דדרשי:
מה ראה ר' ישמעאל ור' עקיבא ליחלק בזכר ובהמה. דמר דריש לה מהאי קרא לכרת ואזהרה לנשכב ומר דריש מהאי קרא ומה ראו לחלוק כאן יותר משאר כל העריות למצוא להן דרשות ממקום אחר ולא אמרינן דאחד השוכב ואחד הנשכב בכלל כדאמרינן בכל העריות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source